<h1>שבלי הלקט סימן ס"ב</h1>
<h2>דף כ:</h2>
וצריך להדליק הנר מבעוד יום בפתילה הדולקת יפה ובשמן זך וצלול שיהא נמשך אחר הפתילה כדי שתהא דולקת יפה ושלא יצטרך להטותה שמא יבוא לידי חיוב חטאת, כדתנן אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים. ותניא הוסיפו עליהן שלצמר ושלשיער. ותנן כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן. ומה שנהגו להדליק בקנבס וצמר גפן ולעשות מהן פתילות מצאתי בשם רבינו יואל הלוי זצ"ל ראיתי שנוהגין לתקן פתילות מצמר גפן בבתי כנסיות להדליק. ופליאה היא בעיניי, דמשנה רווחת היא, כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן, וצמר גפן יוצא מן העץ כמו הפשתן. ואע"פ שפשתן זורעין אותו כשאר זרעים, הואיל שמתקשה קורהו עץ. ואף רבינו שלמה זצ"ל פירש בבמה מדליקין בההיא ברייתא דלעיל מההיא מתניתין, ר' שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש, ומפרש כגון קנבס וצמר גפן. ואמרינן תני רמי בר חמא פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש שנ' (שמות כ"ז, כ') להעלות נר תמיד. הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא תהא שלהבת עולה על ידי דבר אחר. הרי לך דמשוה פתילות שבת למקדש, ומייתי לה מקרא. ופתילות המקדש פשתן דווקא, דגרסינן בירושלמי [שבת פ"ב ה"ג] אהא מתניתא דכל היוצא מן העץ אמר ר' שמואל בר רב יצחק שנ' להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתן בלבד. ובפרק החליל בסוכה אמרינן מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין אמר ר' שמואל בר רב יצחק כת' להעלות נר תמיד, שיערו לומר אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתן בלבד. ורב אחר הגיה על זה דליתה, דצמר גפן לאו יוצא מן העץ אלא גידולי קרקע הוא. ומה שפירש רבינו שלמה זצ"ל בבמה מדליקין אגב שיטפיה פירש הכי, שהרי הוא בעצמו פירש בפרק כלל גדול שהוא גידולי קרקע, גבי הא דתניא המנפץ והמנפס כולן מלאכה אחת הן, ולשון ניפוץ בפשתן, וניפוס בצמר גפן, שהוא גידולי קרקע. ובעל היריאים זצ"ל פירש היוצא מן העץ, נקלף מן העץ, לאפוקי קנבס, אבל בצמר גפן מדליקין, שאינו נקלף מן העץ. ובעל התרומה זצ"ל כתב קנבס, שקורין קנבי, וצמר גפן, שקורין קוטון, מותר לעשות מהן פתילות לשבת, דלאו יוצא מן העץ נינהו, דאמרינן פרק כיצד מברכין כל היכא דשקיל פירא והדר מפיק גווזא, בורא פרי העץ. והני אין הענף שלהן מוציא פרי בשנה שנייה. ופשתן שהוצרך להתיר, לפי שקרוי עץ, כדכת' (יהושע ב', ו') ותטמנם בפשתי העץ. ולא כפירוש רבנו שלמה זצ"ל דאסר להו. ושעוה וזפת וחלב, מותר לעשות מהן פתילות, קנדלייא בלעז, להאיר, דהא דתנן לא בזפת ולא בשעוה ולא בחלב, היינו בחתיכה ליתן על הפתילה אסור או אם הן מהותכין צלולין כמין שמן אסורין. אבל יבשין כרוכין ודבוקין לפתילה כמין קנדלייא מותר, כדאמרינן מהו דתימא לפתילה נמי לא, קא משמע לן. וגמי, ספק אם מותר לעשות ממנו פתילה אם לאו. אם כן יהא אסור לכרוך פשתן וצמר גפן סביב הגמי לעשות פתילה, דאמר מר כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו אסור. והני מילי להדליק אבל להקפות מותר. פירוש להקפות לעבות את הפתילה, כגון שהיה דיי לעשותה בדבר המדליקין בו, ומה שהוסיף בו הדבר שאין מדליקין בו כדי להוסיף בשלהבתה. כל אלו דברי התרומה.
